רש"ש על בבא בתרא ו׳ ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא בתרא ו׳ ע״א רש"ש על בבא בתרא ז׳ ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

לְמַאי? אִי לְהֶיזֵּק רְאִיָּה – אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעֵינַן! אִי לְנִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב – בִּמְסִיפָס בְּעָלְמָא סַגִּיא! אִי לִגְדָיִים וּטְלָאִים – בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּר בְּבַת רֹאשׁ סַגִּי! לְעוֹלָם לְנִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב, בִּמְסִיפָס – מָצֵי מִשְׁתְּמִיט לֵיהּ, אָמַר: מַמְצוֹרֵי קָמַמְצֵירְנָא, בִּמְחִיצַת עֲשָׂרָה – לָא מָצֵי מִשְׁתְּמִיט לֵיהּ.

2 בבא בתרא פתח ↗

הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ דָּיְירִי, חַד הֲוָה דָּיֵיר עִילַּאי וְחַד הֲוָה דָּיֵיר תַּתַּאי. אִיתְּבַר תַּתַּאי. אֲמַר לֵיהּ תַּתַּאי לְעִילַּאי: ״תָּא וְנִבְנְיֵיהּ״. אֲמַר לֵיהּ: ״אֲנָא שַׁפִּיר קָא דָּאֵירְנָא״.

3 רש"י על בבא בתרא פתח ↗

תוס' - ומדלא מיחה איכא למימר דזה פייסו במעות עד עולם שכן היה דרכם לקבוע סוכתן לצורך כל השנים והלכך מיד לאחר ז' הויא חזקה דלא דמי לסוכה דמטללתא דלא הוי חזקה עד תלתין יומין דההיא לצל בעלמא הוא דעבדה אבל סוכה זו לצורך כל ימות החג שבכל שנה עשאה. ע"כ:

1 גמרא ממצורי קממצירנא. עי' מס' ע"ז ע' ב ובפרש"י ומהרש"א שם:

2 שם איתבר תתאי. מפרש"י משמע דגריס איטבע. וברי"ף הגי' איחבס ואולי גם רש"י היה גורס כן:

3 רש"י ד"ה תוס'. ומדלא מיחה בסופו לצורך כל ימות החג שבכל השנים. כצ"ל:

1 עבודה זרה פתח ↗

הָהִיא רְבִיתָא דְּאִישְׁתְּכַח דַּהֲוָת בֵּי דַנֵּי, וַהֲוָת נְקִיטָא אוּפְיָא בִּידַהּ, אָמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, אֵימַר מִגַּבַּהּ דְּחָבִיתָא שְׁקַלְתֵּיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא תּוּ, אֵימַר אִתְרְמוֹיֵי אִתְרְמִי לַהּ. הָהוּא פּוּלְמוּסָא דִּסְלֵיק לִנְהַרְדְּעָא, פְּתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: עוֹבָדָא הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וּשְׁרָא. וְלָא יָדַעְנָא, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: סְפֵק בִּיאָה טָהוֹר, אִי מִשּׁוּם דְּסָבַר: רוּבָּא דְּאָזְלִי בַּהֲדֵי פּוּלְמוּסָא יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. אִי הָכִי, הַאי סְפֵק בִּיאָה? סְפֵק מַגָּע הוּא! כֵּיוָן דְּמִפַּתְחִי טוּבָא, אֵימָא אַדַּעְתָּא דְּמָמוֹנָא פְּתַחוּ, וְכִסְפֵק בִּיאָה דָּמֵי. הָהִיא מָסוֹבִיתָא דִּמְסַרָה לַהּ אִיקְּלִידָא מַפְתְּחָה לְגוֹיָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹבָדָא הֲוָה בֵּי מִדְרְשָׁא, וַאֲמַרוּ: לֹא מָסְרָה לָהּ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. אָמַר אַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹת לְעַם הָאָרֶץ — טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת מַפְתֵּחַ בִּלְבָד. הַשְׁתָּא טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת, יֵין נֶסֶךְ מִיבַּעְיָא? לְמֵימְרָא דִּטְהָרוֹת אַלִּימִי מִיֵּין נֶסֶךְ? אִין, דְּאִיתְּמַר: חָצֵר שֶׁחִלְּקָהּ בִּמְסִיפָס, אָמַר רַב: טׇהֳרוֹתָיו טְמֵאוֹת, וּבְגוֹי אֵינוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף טׇהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. מֵיתִיבִי: הַפְּנִימִית שֶׁל חָבֵר וְהַחִיצוֹנָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי הָתָם, שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב. תָּא שְׁמַע: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא יָדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹחָנָן! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי, מֵימָר אָמַר: אִימְּצוֹרֵי קָא מִמְּצַרְנָא. תָּא שְׁמַע: גַּגּוֹ שֶׁל חָבֵר בְּצַד גַּגּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אוֹתוֹ חָבֵר שׁוֹטֵחַ שָׁם פֵּירוֹת וּמַנִּיחַ שָׁם כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ מַגַּעַת לְשָׁם. קַשְׁיָא לְרַב! אָמַר לְךָ רַב: לָאו אִיכָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָאֵי כְּוָותִי? אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַתְנִי׳ בּוֹלֶשֶׁת שֶׁנִּכְנְסָה לְעִיר, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם — חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת אֲסוּרוֹת, סְתוּמוֹת מוּתָּרוֹת; בִּשְׁעַת מִלְחָמָה — אֵלּוּ וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת, לְפִי שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ.

« רש"ש על בבא בתרא ו׳ ע״א רש"ש על בבא בתרא ז׳ ע״א »